איך הבנתי על בשרי למה תמיד כדאי שיהיה חסכון בצד

ושאפשר לחיות ברווחה גם עם פחות.

וזה הזמן גם להגיד תודה ❤️

לפני שנה וחצי בדיוק פוטרתי ממקום העבודה שלי! 😱

כן כן, אני סמדר, חביבת הקהל, כלכלנית ומנהלת מצטיינת, יד ימין של כל מנהל שהיה לי (עד לאותה השנה). זאת שתמיד עבדה בתפקידים נחשקים, קיבלה תשבוחות, קידומים, בונוסים מפוצצים, העלאות שכר מבלי לבקש, יום אחד נכנסת לפגישה שבועית עם המנהל שלי (שהיה במשך שנה) והוא מוסר לי מכתב 😳

שום מילים שבעולם ושום תאורים שבעולם לא יצליחו לתאר את הרגשת ההשפלה, חוסר האונים, החרדה (והכעס) שתקפו אותי באותו רגע.

מאותו הרגע ובמשך חודשיים שלמים לא הפסקתי לבכות.

לא משנה כמה ניחמו אותי חברים וקולגות מהעבר, לא משנה כמה הודעות וטלפונים מאנשים שעבדו איתי עד לאותו הרגע והיו בהלם מהסיטואציה.

שום דבר לא הצליח לעודד אותי. מבחינתי כשלתי!

לא היה לי משנה באותו הרגע שמבחינתי זו בעצם היתה יכולה להיות סוג של הקלה, הרי סבלתי לקום לעבודה בכל בוקר באותה השנה. ושמה לעשות המנהל שלי ואני ממש לא התאמנו- שמן ומים, קורה...(לאחרים, לא לי...)

כל זה לא שינה את העובדה שפיטרו אותי, אותי פיטרו!!! מה יחשבו עלי? ומה יהיה????

אז כולם ניסו לעזור לי, כל מי שעבד איתי אי פעם סידר לי ראיונות ושידך לי מקומות עבודה שווים אבל אני, הייתי מגיעה לראיונות מתיישבת על הכיסא ובוכה. הגעתי לסיטואציות שהמראיינים היו מעודדים אותי ושואלים "מה העניין? הרי יש לך רקורד כזה מדהים, למה זה כל כך מפריע לך?" ואני- בוכה. מחייכת ובוכה....

ובכל פעם שכבר עברנו את עניין הבכי וכבר רצו להמשיך איתי תהליך או להחתים אותי על חוזה ברחתי. תמיד המצאתי תרוץ : פעם התפקיד לא נראה לי , פעם המיקום לא מסתדר לי ופעם המנהל מלחיץ אותי.

הדבר היחיד שעזר לי באותה התקופה היו הריצות. כל בוקר כמעט הייתי מתחילה את היום בריצה. מתחילה את הריצה בעצב, כעס, חרדה ואחרי חצי שעה כשהאנדרופינים התחילו לעבוד התחילה לחלחל בי המחשבה ש"אולי הכל לטובה"? ואיך זה שבאמת באמת, אם מסתכלים פנימה, הדבר שהכי לא היה בא לי לעשות זה להחזיר את הגלגל אחורה.

ואז הבנתי, שמה שעשיתי עד כה פשוט לא מתאים לי יותר.

שקיבלתי במתנה שעון מעורר שאומר לי : קדימה תתעוררי, הרי כבר כמה שנים שאת כבר ממש לא נהנית ממה שאת עושה (וזה בלשון המעטה).

זה נכון שאת מאוד נהנית מהכסף שנכנס לחשבון בתחילת החודש וכן, האגו שלך רוב הזמן תוחזק היטב. אבל זהו, בזה זה נגמר.

אז החלטתי שאני לוקחת פסק זמן, לחשוב, מה הלאה ואיך אני ממנפת את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בחיים לקריירה. הדבר הזה שגורם לי להכי סיפוק, הדבר הזה שגורם לי לאושר ששום עבודה אף פעם לא גרמה לי. הדבר הזה שנקרא : "לעזור לאנשים".

פתאום זה היכה בי: את אוהבת לעזור לאנשים ואת טובה בכלכלה בכלל ובכלכלת משפחה בפרט. שימי את הדאגות הכלכליות בצד, תלמדי להסתדר עם פחות ויהיה בסדר.

ואז קיבלנו בעלי ואני את ההחלטה המדהימה, אחת האמיצות של חיי, שאני מקדישה את השנה הקרובה ללימודים במספר אופנים:

1️⃣️ לימודים מעשיים - נרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה ללימודי כלכלת המשפחה ומשכנתאות.

2️⃣️ לימודי החיים - פתאום בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, היינו צריכים בעלי ואני ללמוד להסתדר עם חצי מההכנסות אליהן התרגלנו (עם משכנתא גבוהה מאוד שלקחנו רק מספר חודשים קודם לכן).

3️⃣️ פרקטיקום עם משפחות- במשך כל הלימודים, כשהיינו צריכים ללוות משפחה אחת להתנסות אני לקחתי קרוב לעשר. החלטתי שאני עוזרת לכמה שיותר בחינם ובאהבה ועל הדרך גם מתנסה במקצוע.

השנה הזאת שעברה עלי היתה אחת המדהימות של חיי!

אני נהנית בעבודה כמו שמעולם לא נהניתי. אני מרויחה הרבה הרבה הרבה פחות ממה שהרווחתי עד לא מזמן ועדיין יש לי ולמשפחתי הרבה יותר משהיה לנו אי פעם. בשנה הזאת נאלצנו ל"אכול" קצת מהחסכונות שלנו וגם למדנו להסתדר ולחיות בכיף, ברווחה ובאושר גם עם הרבה פחות כסף. עוד משהו שהייתי צריכה לעבור בעצמי כדי להבין את הלקוחות שלי שנמצאים במצבים דומים.

ואני, אני קמה כל בוקר ליום של עשיה, ליום של עזרה לאנשים, ליום שבו את כל מה שלמדתי בשנה האחרונה וכל החיים אני מעניקה באהבה למשפחות אחרות.

אז היום אני מרגישה שהגיע הרגע להגיד תודה!

תודה ליקום שהביא אותי עד הלום וחיבר לי את כל הנקודות בדרך, בחיים האלה, שהתגבשו למקצוע המדהים הזה.

תודה לכל החברים המדהימים שלי שהיו איתי ועודדו אותי לכל אורך הדרך.

ותודה למשפחה היקרה שלי שתמכה בי ובהחלטה הזאת שלי שהשפיעה רבות על אורח חיינו בשנה האחרונה.

חמש מסקנות עיקריות שהולכות איתי מהסיפור הזה:

✔️ תמיד תכינו כסף בצד גם למקרים שכאלה. אני מודה שבחלומותי הפרועים לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות לי. וקרה....

✔️ כשאתם מקטרים על זה שאין לכם, תמיד תדעו שיש כאלה שיש להם הרבה פחות וזה לא בהכרח הופך אותם לפחות מאושרים.

✔️ החיים לפעמים מאלצים אותנו להסתדר עם פחות. מנסיון אני אומרת לכם שזה אפשרי. ולא רק שזה אפשרי זה גם מאוד מספק.

✔️ לפעמים אנשים לא מסתדרים איתנו, זה מפתיע ולא הגיוני 😀 אבל זה בטח לא סוף העולם.

✔️ מסתבר שגם בעיטות בישבן שאנחנו מקבלים לעיתים יכולות למנף אותנו. (מודה שלא האמנתי בזה עד לפני שנה)

וחוצמזה כדברי המשוררים בן אל וסטטיק: "הכל לטובה" 😍